ההסטוריה

סיפורו המפעים של "שופר מבית דוד" מתחיל לפני קרוב ל40 שנה, בריו דה ז'נרו בברזיל, שם התגורר ר' דוד נינצינסקי עם רעייתו וילדיהם שיחיו.
לדאבון לב, חלתה בתם הבכורה דניאלה ז"ל במחלה קשה ממנה לא החלימה.
בשוכבה על ערש דווי ביקשה דניאלה בקשה אחת מאביה: "אבא, תתקע לי בשופר."
ר' דוד, שבאותם ימים לא הכיר את השופר כלל, כבש את תמהונו, ופנה מיד לגבאי בית הכנסת הראשי של ריו כדי למלא את בקשתה החריגה של ילדתו החולה.
הגבאי, ר' ירמיהו מירנק, הסכים למלא את הבקשה וללמד את ר' דוד לתקוע בשופר, אולם תחילה שינן באוזניו את גודל התפקיד ומעלותיו, באומרו: "מהשופר לא מפיקים קולות אלא חלקים מהנשמה".
בברזיל של אותן שנים, לא היה ניתן להשיג שופר איכותי ועל כן נאלץ להסתפק בשופר זול וקשה לתקיעה. מתוך חוסר ברירה החל להשתמש בידיעותיו בפיזיקה ובחוקי האקוסטיקה, ובאמצעות כלים חובבניים שהתקין לעצמו – מסמרים שחימם באש ועוד, ניסה לשפר את יכולותיו של השופר.
ר' דוד רכש את הידע הנדרש, וכשתקע לפני בתו, קרן אור של אושר על פניה.
לאחר זמן קצר, בחודש סיון תש"מ, הלכה דניאלה לעולמה והיא בת 9 שנים בלבד.
יום לאחר הפטירה, ילדה רעייתו של ר' דוד תאומים בן ובת.
את הכאב הגדול על אובדנה של בתו הבכורה הפנה ר' דוד להמשך מימוש משאלתה, והחל להתמקצע עוד ועוד בתקיעת השופר. הוא למד את מבנה כלי הנשיפה והחל לפתח שיטות וכלים לשפר את הקול הבוקע מהשופר.
עם זאת, נוכחו ר' דוד ורעייתו כי קשה מאד לחנך ילדים לתורה באווירת הטומאה של ברזיל, והחליטו להשאיר הכל מאחוריהם, לעזוב מקומות עבודה רווחיים, ולעלות לארץ ישראל בחוסר כל.
משפחת נינצינסקי התמקמה בעיר ביתר עילית, כשראש המשפחה מפנה את כל מרצו לקיום צוואתה של בתו המנוחה.
הוא פתח את סטודיו "שופר מבית דוד" בו הוא משפץ את שופרותיו במסירות, במומחיות ובאומנות, לעילוי נשמתה של דניאלה ז"ל שבמותה השאירה לו דרך חיים.
nooks-1